עלון בוגרים אייר תש''ף
הרשמו לעלון שלנו
בואו ועזרו לנו להגיע לעוד בוגרים. רישמו אותם לעלון!
תנועת עזרא מתפללת עם כל עם ישראל לעצירת המגפה תכף ומייד ממש,
לרפואה שלמה ובריאות איתנה לכולם!
דבר הנהלה
יצחק צוקרמן - רכז מפעלים
את תחילת תקומתנו האחרונה אנו חוגגים בחודש אייר, אחרי עליית המדרגה בחגיגת חג הפסח וההרגשה שאנו לקראת דברים גדולים חשבתי גם כאן איך להרים את המבט לקראת החגים הבעל"ט.
מהתבוננות בפרשות השבוע שמתי לב לקשר בין ההתנהגות שלנו בימי הקורונה לבין עניין הטהרה שמאוד נוכח בפרשת שמיני "ומכל שרץ העוף לא תאכלו... ואת העטלף...כל הנוגע במת...וטמא שבעת ימים"
אחרי טומאה יש בידוד, הטמא מעביר הלאה את הטומאה על ידי מגע באדם אחר או בחפצים, הדמיון בין איך שטומאה עוברת מאדם לאדם לאיך שהקורונה עוברת בינינו העלה בי את המחשבה שכדי לחיות במדרגה של טהרה, כדי להכין את עצמנו לעלות למדרגה בה אפשר לאכול את הקודשים, מדרגה בה נצטרך להיות בזמן שבית המקדש יבנה כנראה צריך שינוי שיבוא לנו מבחוץ ובהיסח הדעת, כי אחרת מי יוכל להתחיל ביום אחד לשמור טהרה? לבדוק עם משפחתו מי נטמא לאחרונה ואם אפשר לנסוע להורים כי אולי אחד הדודים לא נשמר מספיק?
נשמע קצת מוכר אה?!
חודש ניסן תמיד יסמן את הגאולה והלידה מחדש וחודש אייר יסמן את החיים שאחרי, האבות נולדו בניסן והחודש הראשון לחייהם הוא אייר.
בדורנו ראינו במיוחד את הכוחות הטמונים בחודש הזה ואנו מלאי ציפייה ותפילה שגם אנו נזכה לראות בו, מתוך החיים את מה שנולד מכוח הפסח המיוחד הזה.
בכתבי הארי ובדברי החסידים מובא שחודש אייר זה ראשי תיבות- אני ה' רופאך. אין מתאים מזה לתקופתנו וזו תפילתנו.
שנזכה לקיים את השיעור שאנו מקבלים בהלכות בידוד ושמירה ונדע לתרגם אותה במהרה בימנו הלכה למעשה לדיני הטהרה.
בברכת חיזקו חברים
יצחק
אירועי אייר בסניפים
כמידי שנה, גם השנה צוינו בסניפים ארועי אייר המסורתיים, במתכונת הקורונה.
טקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, טקסי יום הזיכרון לחללי צה''ל ונפגעי פעולות האיבה וטקסי המעבר.
הסניפים לקחו חלק בפרויקטים כמו זיכרון בסלון, אמץ ניצול ואמץ לוחם.
בחלק מהסניפים, עמדו החניכים נרגשים תחת מרפסות הניצולים והצדיעו תחת בתי המשפחות השכולות.
בנוסף נערכו חידוני תנ''ך וארץ ישראל סניפיים, צילמו סרטוני עידוד, ערכו סדנאות בנושאי החודש ועוד!
ערב עזראי של תורה
מידי שבוע מתקיימים בערבים מפגשים סביב עבודת ה'
השיעורים פתוחים לקהל הרחב ומתקיים במקביל בזום וביוטיוב לייב.
בין המעבירים עד היום היו; שאול דה מלאך, הרב קובי בורנשטיין, הרב עוז בלומן, אביעד מוזס ואפרים רימל
תאריכי המפגשים הקרובים מפורסים בדף הפייסבוק של התנועה, ואתם מוזמנים להצטרף!
פוגשים בוגרים
ראיון אישי: הרב אברהם אסור
ספר קצת על עצמך
שמי אברהם אסור, בוגר סניף באר שבע, גרעין גולן
למדתי במקיף ב' תורני לבנים ושם הכרתי את משה ביטון מורה צעיר שרצה להביא חבר'ה צעירים לתנועת עזרא בשכונה ב' וכך התחלתי את דרכי בתנועה.
ביקשו שאהיה מדריך ולכן הלכתי לקורס מדריכים ברחובות ושם הדריכו אותנו עם כל הסניפים איך להדריך
וכך הפכתי להיות מדריך בסניף לחבריא א' מבית ספר רמב״ם שכונה ה'.
אחרי סיום התיכון הלכתי ללמוד בישיבת 'ימית', התגייסתי, הייתי חובש ואף השתתפתי במלחמת שלום הגליל
אחרי הצבא חזרתי לישיבה והייתי בפינוי הישיבה לנווה דקלים
אחר כך עבדתי כמדריך בכפר מימון ורב בבתי ספר בבאר שבע.
התחתנתי עם גילה שהייתה גם מדריכה בסניף,משם הלכנו ללמד ולהדריך בכפר הנוער 'תום חרב לאת'
במשך 13 שנה ובינתיים נולדו לנו בת שני בנים .
יצאנו לשליחות מטעם הסוכנות בקנדה בבית ספר יהודי טורונטו למשך 5 שנים
חזרנו לעיר באר שבע וכיום אני מלמד בישיבת אמית ואשתי מלמדת באולפנת חן במדבר
איך בא לידי ביטוי החינוך העזראי בחיים שלך היום
החינוך שקבלתי בעזרא וגם הדרכתי לכך הוא אהבת התורה, אהבת העם ואהבת הארץ. אני ממשיך גם היום בעולם החינוך מפני שזה המקום לעצב ולהשפיע על דור העתיד.
חוויה / סיטואציה / זכרון חזק מהתנועה
הזיכרונות הם של טיולים שעשינו בעיקר.
אני זוכר שעשינו את נחל יהודיה והיה צריך לקפוץ אותו והבנות פחדו אז היה צריך להוריד אותנו בחבל
דמות שזכורה לך
דמות שזכורה לי היא אריה שכטר הוא היה בקורס מתקדם בצבא טנקיסט ונהרג במלחמת לבנון .
הדריך אותנו בקורס מדריכים ונתן שיעור בערב שבת על השיר לכה דודי היה מאוד משמעותי ומעניין
ממנו למדתי את האהבה לתורה והאכפתיות לזולת . יהי זכרו ברוך
איפה היית רוצה לראות את התנועה בעוד מאה שנה
משגשגת ממשיכה להניף את הדגל של תורה ודרך ארץ . לא מוותרת על אף אחד משני הערכים.
מה אתה מאחל לחניכי התנועה החדשים ?
אני מאחל לכם ראשית חודש טוב וגם גאולה.
שתמשיכו את רוח עזרא- תורה ודרך ארץ.
תזכרו לא משנה הצד החיצוני, אלא משנה איך אתם מתפתחים פנימה וזה כבר ישפיע על החיצוניות.
וכמובן שתזכו להשפיע בכל מערכות החיים בכל פינה ודבר .
איך אתה תופס את המושג תורה עם דרך ארץ ישראלית
תורה כפשוטה לימוד כל מקצועות התורה לפי הערך של כל תלמיד . שכל אחד ילמד לפני מקצועות התורה שהוא אוהב וזה על פי מהותו הפנימית להשפעת התורה שהיא משפיעה על אישיותו.
כל עבודה מכבדת את בעליה אבל לעשות אותו על פי שיטת הרב קוק בכל דרכיך דעהו כל מעשה ודבר שאתה עושה כשהוא בשלימות ולהגדיל את כבוד השם בעולם .
בהזדמנות זו אני רוצה למסור ברכה הצלחה לחבריה ג באר שבע שנת תשל "ג !
בוגרים כותבים
ישי פלבר - בוגר סניף פסגת זאב, חבר בצוות המנחים
המשנה במסכת אבות מלמדת אותנו ש'כל השוכח דבר אחד ממשנתו כאילו מתחייב בנפשו'. דרשה חסידית של האדמו"ר מקרלין תמהה על הקיצוניות של גודל העונש לעומת גודל החטא ודורשת שה'דבר אחד' שנשכח ממשנתו של אדם הוא ה'אחד' – הקב"ה. כשאדם ניגש ללמוד תורה, עליו כל הזמן לשים לנגד עיניו את המטרה שלשמה הוא לומד - דבקות בה'. באותו אופן המשנה ממשיכה ש'המהלך בדרך ופוסק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה כאילו מתחייב בנפשו'. אותו חטא, סטייה מהדרך בה התחיל, אותו עונש, התחייבות בנפש.
ענין זה נכון כמובן לגבי לימוד תורה לשמה. על פי דרשת האר"י לשמה = לשם ה'. אך אני רואה מפה השלכה הלאה גם לחיי המעשה ולא רק ללימוד תורה. כשאנחנו ניגשים לביצוע משימה שתכליתה לעורר טוב ולהשפיע שפע, אנחנו צריכים לשים נגד עיננו את המטרה הזו כל הזמן ולא לפזול ימין ושמאל. על השאלה מה הדבר הכי חשוב לעשות עונה לאו דזה 'מה שאתה עושה עכשיו'.
אז למה אני כזה אנטי? טוב, קודם כל יכול להיות שקצת הגזמתי... אבל לצערי הכיוון החינוכי שאני שומע מלא מעט מחנכים והורים ובדומה לכך, אלה גם תשובות שאני מקבל מאנשים כשאני שואל למה הם עושים את הדבר החשוב שהם עושים – "הגשמה עצמית".
ככה! בלי בושה! חיילים על גבם של עם ישראל, מתנדבים על גבם של הנזקקים ומדריכים על גב החניכים אומרים בלב שלם שהם שם בשביל עצמם. 'הצבא יפתח אותי', 'ההדרכה תבנה אותי' והתחרותיות המוגזמת שיש בחידון שמטרתו ידיעת תנ"ך, כל אלה פשוט לא מסתדרים לי עם ערכים של "לשמה" – במובן הכולל של המילה. נכון, אם המעשה הטוב שאני עושה מועיל לי בדרך עקיפה (בלשון הפתגם הידוע והלא כל כך מוצלח לדעתי 'לתת זה לקבל') אני לא אתנגד, אבל לשים את זה כמטרה הראשית לנגד עיניי? כערך חינוכי? נראה לי קצת קיצוני.
אנחנו נדרשים לשים לב בחיינו מה המטרה שמניעה אותנו, מה המילים שמרחפות מעל ראשנו כשאנו פועלים בשם הכותרת של להתנדב ולעזור. קל מאד להצביע על החיילים מפוצצי הוואסח או המדריכים עם החזה הנפוח, אבל זה פוגש אותנו בסיטואציות הכי קטנות ביום יום. האם מה שמעניין אותנו הוא המעשה שעשינו או החשיבות שיהיה סלפי שיתעד את זה? בעיניי, המבחן הוא שאם נטעתי עץ ביער ואף אחד לא שמע – אז ורק אז זה נקרא שנטעתי את העץ.
הרשמו לעלון שלנו
בואו ועזרו לנו להגיע לעוד בוגרים
חפשו אותנו בדף הפייסבוק של התנועה
נבנה באמצעות מערכת דפי הנחיתה של רב מסר